רשמים של חבר הנהלת האגודה, שייקה קומורניק, מהדיון שנערך היום (יום ג' 12.5.26) בוועדת הכספים של הכנסת על תיקון חוק השידור הציבורי
בדיון העלה חה"כ אביחי בוארון (ליכוד) את ההצעה לתיקון חוק השידור הציבורי, כך שתקציב התאגיד יכלל במסגרת תקציב המדינה, ויהיה נתון להחלטת הממשלה ולאישור הכנסת, בניגוד לחוק היום הקובע שמסגרת תקציב התאגיד הינה בסכום קבוע המותאם למדד. הנימוק שהעלה חה"כ בוארון הוא שלא ייתכן שגוף המתוקצב ממשלתית, יהיה מחוץ למסגרת התקציב הכולל, ולא יהיה נתון לפיקוח שליחי הציבור, כלומר הפוליטיקאים, כשהוא מתרעם על כך שמוציאים שם רע לפוליטיקאים. אולם תוך כדי הנמקת ההצעה עלתה וצצה מדברי חה"כ בוארון הסיבה האמיתית למהלך הזה, והיא שהציבור שהוא מייצג חש מודר בתאגיד השידור, לדבריו, ושהתאגיד בהרכבו הוא חד צדדי ונוטה לצד אחד של המפה הפוליטית.
החרה־החזיק אחריו יו"ר הועדה, חה"כ חנוך מילביצקי (ליכוד) שהשווה בדרך דמגוגית בין התאגיד לעיתון פראבדה הסובייטי, וחזר בהיסטוריה לימי שלטון מפא"י, כשהוא מדלג בקלילות על 40 שנות שלטון הליכוד…
שר התקשורת, שלמה קרעי, שאפשר לשער שיש לו יד ורגל ביוזמת החקיקה, נכח בתחילת הדיון, ולא הסתיר את רצונו לסגור לגמרי את תאגיד השידור הישראלי, תוך שהוא מעלה את הנימוק הדמגוגי על חוסר בתקציבים לבריאות ולרווחה, בזמן שתקציב התאגיד נותר כפי שהוא – נימוק שסתר לאחר מכן מנכ"ל התאגיד, גולן יוכפז. משלא נסתייע רצונו לסגור לחלוטין את התאגיד בחוק, נראה שהשר קרעי פנה אל האלטרנטיבה המוכרת, שהצליחה עם רשות השידור, והיא חנק תקציבי, ולאחר מכן הטחת האשמות באי מילוי המשימה שלשמה הוא הוקם. חה"כ בוארון התנדב למלא את תפקיד השליח לדבר עבירה.
צילום: שייקה קומורניק
חברי הכנסת מהאופוזיציה היטיבו לחשוף את המניעים העומדים מאחורי הצעת החוק, והם אינם רצון לחסוך בכספי הציבור, שהרי אם היו רוצים לחסוך לא היו מוציאים מיליארדים על כספים קואליציוניים. העובדה היא שחוק השידור הציבורי הנוכחי התקבל ביוזמה של ממשלת ליכוד, אך התאגיד לא הפך לשופר ממשלתי כפי שקיוותה השרה מירי רגב שאמרה: "מה שווה התאגיד אם אנו לא שולטים בו". חברי האופוזיציה הדגישו שהמהלך הזה הוא חלק ממהלך כולל יותר של השתלטות על אמצעי התקשורת, כמו שהתרחש במדינות אחרות.
מנכ"ל התאגיד, גולן יוכפז, אמר בדברים היוצאים מן הלב, שהטענות נגד התאגיד מסולפות, תוך שהוא מציג נתונים על מספר הצפיות הגבוה בתכנים המשודרים בו בדיגיטל, ובהאזנה הרבה לתחנות הרדיו. גולן הדגיש את החשיבות שגוף ציבורי משדר יהיה מנותק מכל השפעה חיצונית, והצביע על כך שתאגיד השידור הוא גוף התקשורת שזוכה למידה הרבה ביותר של אמינות, ושהוא, כעורך ראשי, מחוייב לשמור על חופש הביטוי בתוך מסגרת הקוד האתי של התאגיד.
נשיא מועצת העיתונות, שופט בית המשפט העליון בדימוס, הפרופ' חנן מלצר, העלה כמה טענות מהותיות ונוהליות נגד התיקון המוצע, וציין שאין הלימה בין המתרחש בדיון בוועדה לבין ההצעה לתיקון החוק – הצעה שיש בה פגמים חוקתיים, אמר. העברת הדיון מוועדת הכלכלה אל הוועדה הזו, מטרתה אחת – לעקוף את ההתנגדות המוצדקת שעלתה בוועדת הכלכלה. הפרופ' מלצר הזכיר בדבריו את עמדתו של ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, שדגל בעצמאות רשות השידור. אם רוצים לשפר את האיזון הקיים בתאגיד השידור, אין לעשות זאת בדרך של פגיעה בתקציב. נשיא מועצת העיתונות הדגיש שמן הראוי בתקופה הזאת שלפני בחירות, שלא לקבוע מסמרות ולחוקק חקיקה קבועה, וציין את עקרון "מסך הבערות" של הפילוסוף ג'ון רולס. על כן, אם גמרה הקואליציה אומר לחוקק את התיקון, מן ההגינות ומן הצדק לקבוע זאת כהוראת שעה, שניתנת לתיקון בקלות יחסית ע"י ממשלה אחרת.
הדיון בהצעה טרם הסתיים ונדחה לשבוע הבא. ובנימה אישית, אני, מאנשי רשות השידור, זוכר לדראון עולם את הטקס השנתי, שבו היו עולים המנכ"ל והיו"ר לחלות את פניהם של חברי הכנסת, ולעיתים, על ידי דילים בזויים להסיר איומים של פגיעה בתקציב. כמו כן זכור חוסר הוודאות השנתי הממאיר של העובדים לגבי המשך העסקתם. כעת רוצים הפוליטיקאים הללו, שרבים מהם אינם מלאכי השרת, כידוע, להחזיר לידיהם את השליטה הזאת. לזה צריך להתנגד בכל כוח.