הדמוקרטיה עוברת לרודנות בשתיקה – אל תשאירו את העיתונאים לבד

מאת: ברוך מאירי

בקרוב, ממש בקרוב, לא נוכל עוד להתגאות באמירה הריקה מתוכן, על היותנו המדינה היחידה במזרח התיכון, ארץ דמוקרטית. התקשורת החופשית בישראל, כמצוות השליט הכול יכול, תאבד את צביונה העכשווי. הציבור הרחב, אלה שאינם ביביבסטים, עדיין לא התעוררו משנתם. אני לא מאשים אותם: אחרי שנתיים של מלחמה הם, כמו עם ישראל כולו, זקוקים למעט שקט.

השליט, הבקיא ברזי תורת ז'בוטינסקי, אך רחוק מליישם את תורתו, נשען בכל זאת על האימרה "השקט הוא רפש", והופך אותה ל"שקט הוא ברכה". בפרק זמן זה יעשה כבודו ככל העולה על רוחו: מהעברת חוקים אנטי דמוקרטים ועד להעמדת עצמו בראש ועדת השרים שתקבע לא רק את הרכב ועדת החקירה, שתחקור את אסון אוקטובר השחור, אלא גם אלו נושאים היא תחקור. אני מניח, שבאחת מהמגרות בארמון המלוכה בקיסריה, כבר כתובות המסקנות…

כמעט בכל בוקר אני נשאל בבריכת השחייה על-ידי ביביסט מושבע: "נו, ברוך, מתי אתה תכתוב גם דברים טובים בטור השבועי שלך?", ואני, בתמימותי הרבה מסב תשומת לבו לטורים הרבים שלא עסקו בפוליטיקה. בין השאר לטור לפני כשבועיים בו מניתי את הישגי ישראל בתחום האנרגיה הסולארית. תגובתו לא איחרה לבוא: "מה, באמת? לא שמתי לב".

וזו בדיוק בעייתם הגדולה של הביביסטים: הם אינם רואים ואינם שומעים על הדברים האחרים, תקראו לזה טובים, שנכתבים בכלי התקשורת. הם שמים לב לדברים המוגדרים על-ידי ידם "דברים רעים", דהיינו, כתבות וידיעות שעניינן ביקורת קשה על החלטותיה ועל מעשיה של הממשלה הנוכחית. הם, הביביסטים, שוכחים בכל מצב ובכל מחיר את תפקידה העיקרי של התקשורת: לשקף את המציאות, כפי שהעיתונאים מצליחים לגלותה מתחת למעטה השקרים המכסים כל חלקה.

לכאורה, התיקון בחוק ההסדרים בתקשורת (תיקון 79 התשפ"ד) בא לתקן את חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 — החוק המרכזי המסדיר את תחום התקשורת בישראל, כולל שירותי בזק, טלפוניה, רדיו-טלפון, שידורי טלוויזיה ועוד. תחת המלים הללו, התמימות, המעניקות לשר התקשורת סמכויות נרחבות, גם קיימות החלטות לצמצום העיסוק בנושא חדשות בערוץ הראשון וגלי צה"ל. צמצום נשמת אפו של כל כלי שידור, שיביא למעשה לסגירת התחנה הצה"לית וסגירת השידור הציבורי.

התיקון בחוק יעניק לממשלה, כלומר לשליט, שימוש בכוח רגולטורי כלפי גופי שידור ביקורתיים, גם אם יעשה זאת בעקיפין. והאיזון הקדוש, שנשמר במשך שנים, בין הממשלה והתקשורת, יישחק לחלוטין. השליט טיפח את השר שלמה קרעי, המכונה "השר המגדף," בשל התבטאויותיו הרבות נגד מערכת המשפט ואנשי השמאל, ורואה בו מבצע נאמן את הוראותיו לחיסול המשטר הדמוקרטי בישראל.

בשלב זה נותרו העיתונאים, ובעיקר העיתונאים מערוצים 12-13 בודדים במערכה. כולנו ראינו כיצד התנהגו השוטרים מול הבריונים שהתנכלו לכתב ערוץ 12 לענייני משפט, גיא פלג. כל שוטר מתחיל, שהיה שומע את האיומים שהופנו כלפי העיתונאי האמיץ, היה ממהר לעצור את המאיים. לא כך נוהג כיום שוטר בישראל השואף להתקדם. אלא אם מדובר באוהד הפועל תל-אביב הלובש חולצה עליה מתנוססת מחאת האוהדים כנגד המשטרה.

העיתונאים, בעיקר כאמור, מערוצי 12-13, נותרו בודדים במערכה. הם גם היו הדוברים העיקריים בכנס שנערך לפני מספר שבועות, נגד חקיקת הרפורמה של שר התקשורת. מערוץ 14 נכח רק השדרן אמיר איבגי, המועסק גם בגלי צה"ל, ומהערוץ הימני i24news לא טרחו לשלוח נציג.

אביא לפניכם מקצת דברי הדוברים העיקריים בכנס ובראשם נשיא מועצת העיתונות, השופט בדימוס חנן מלצר: "הממשלה…רוצה להביא להחלשת השידור המסחרי כך שיהיה תלוי בחסדי הממשלה. ההצעות הללו מבוססות על מודלים בהונגריה, טורקיה, צפון קוריאה וסין".

אילנה דיין בכינוס החירום. צילום: שייקה קומורניק

כצפוי, אילנה דיין, המביאה לישראלים זה שנים רבות את התחקירים היסודיים בתוכנית עובדה, הצליחה גם הפעם למשוך את עיקר תשומת הלב: "האמת היא", אמרה אילנה דיין בין השאר, "מי שלא רוצה ועדת חקירה ממלכתית לא רוצה תקשורת חופשית, ומי שלא רוצה תקשורת חופשית עושה 'רפורמה' ומנסה לקלוס (לסגור ולחנוק רעיונית – ב.מ.) את כל מי שלא מתיישר… אסור לנו לקנות את השקרים שמסופרים נגד התקשורת. מי שרוצה לפתוח את השוק לא סוגר כלי תקשורת, ומי שרוצה דמוקרטיה לא עושה מהלכים כדי לנפץ אותה".

מיכל פעילן, כתבת חדשות 12, ריגשה את הנוכחים בכנס כאשר הצהירה: "אשקר אם אומר שאני לא מפחדת. מפחיד להיות עיתונאי שחושף אמת, שמעלה שאלות ומבקר את מקבלי ההחלטות. אני מפחדת מהיום בו אחשוב פעמיים לפני שאשאל שאלות ואבקש תשובות. העבודה העיתונאית הפכה לשליחות ישראלית, במציאות בה ההנהגה שלנו עושה הכול כדי שלא נשאל שאלות".

לנו, כאזרחי מדינת ישראל הרוצים להוסיף ולחיות במדינה דמוקרטית, אסור להותיר את העיתונאים-הדוברים האמיצים המשמיעים בקול את מחאתם, לבד במערכה, אם חפצי חיים וחופש הביטוי אנו.

(פורסם גם בעיתון "זמן מבשרת ציון")