מאת: שייקה קומורניק
הידיעה על רכישת אחוזים בערוץ 13 על ידי המיליארדר פטריק דרהי, הבעלים של קבוצת HOT ו-Altice, היא הרבה יותר מעוד עסקה כלכלית במדורי הברנז'ה. היא תזכורת מהדהדת למגמה מדאיגה, עולמית וגם ישראלית: הפיכתם של כלי תקשורת מרכזיים לצעצועים אסטרטגיים בידי בעלי הון. כשכלי תקשורת הופך מ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" לנכס של טייקון, האינטרס הציבורי הוא הראשון לשלם את המחיר.
הסכנה: כשהחדשות משרתות את הדירקטוריון
הבעיה הבסיסית בבעלות של טייקונים היא ניגוד העניינים המובנה. דרהי, למשל, מחזיק באינטרסים כבירים בתחומי התקשורת, התשתיות והטלקום. האם חדשות 13 יוכלו לסקר באובייקטיביות רפורמות בשוק הסיבים האופטיים, או ביקורת על שירות הלקוחות של HOT? כשהבעלים חזק מדי, העיתונאים מתחילים להפעיל "צנזורה עצמית". לא מתוך הוראה ישירה, אלא מתוך הבנה שסיקור נשכני נגד הבוס עלול לעלות להם במשרה.
לוגו ערוץ 13. ויקיפדיה, שימוש הוגן
דוגמאות מהשטח: מירושלים ועד ניו יורק
ישראל כבר למדה את הלקח הזה בדרך הקשה. "תיק 4000" (פרשת בזק-וואלה) הוא דוגמה קלאסית לאופן שבו בעל שליטה (שאול אלוביץ') מטה, לכאורה, תכנים עיתונאיים כדי לשרת אינטרסים רגולטוריים של עסקיו האחרים. גם בעולם, אימפריית התקשורת של רופרט מרדוק (Fox News) מואשמת לעיתים קרובות בכיפוף המציאות, למען קידום אג'נדות פוליטיות, שמיטיבות עם עסקיו הגלובליים. כמו כן, שליטת ג'ף בזוס ב-Washington Post שינתה לחלוטין את אופי העיתון, שהיה באמת כלב השמירה של הדמוקרטיה (פרשת ווטרגייט), וכעת משרת קו מערכתי שונה.
הרגולציה הנדרשת: לבנות חומות
כדי למנוע את קריסת האמינות העיתונאית, על המדינה להדק את הרגולציה:
• החמרת האיסור על בעלות צולבת: הגבלה מחמירה על החזקת כלי תקשורת, בד בבד עם נכסים ריאליים משמעותיים (כמו תשתיות, בנקים או גז).
• "חומות סיניות" סטטוטוריות: חקיקה שתבטיח עצמאות מוחלטת למערכות החדשות, כולל מינוי עורכים על ידי ועדה בלתי תלויה, ולא על ידי הבעלים.
• שקיפות מלאה: חובת גילוי נאות בכל פעם שמסוקר נושא הנושק לאינטרסים של בעל השליטה.
• אתיקה: התחייבות של הבעלים והעורכים הראשיים לפעול על פי כללי האתיקה של מועצת העיתונות
האם יש אלטרנטיבה?
פתרון חלקי לסוגיה טמון בגיוון המודלים העסקיים. עלינו לעודד תקשורת עצמאית המבוססת על דמי מנוי או על תרומות מהציבור, שבהן ה"בוס" הוא הקורא ולא הטייקון. נוסף על כך, שידור ציבורי חזק (כמו "כאן") הוא קריטי כעוגן של עיתונות, שאינה מחויבת לשורת הרווח של בעל הון כזה או אחר. שידור ציבורי חזק ועצמאי יכול לשמש גם מקור להצלבת מידע מהערוצים האחרים, כדי לעמוד על אמיתותו. זאת, נוסף על הצרכים התקשורתיים שהוא מספק, בלי תלות ברווח הכספי.
התקשורת היא מחזור הדם של הדמוקרטיה. אם נאפשר לבעלי הון להשתלט עליה, אל לנו להתפלא כשהמידע שיגיע אלינו יהיה מזוהם באינטרסים זרים.