תקופת בחירות מציבה לפני העיתונות את אחד האתגרים המורכבים ביותר בתפקידה הדמוקרטי. מצד אחד, עיתונאים ועיתונאיות הם אזרחים בעלי זכות מלאה לדעה פוליטית, לחופש ביטוי ולהשתתפות בשיח הציבורי. מצד שני, תפקידם המקצועי מחייב שמירה על עצמאות, אמינות והוגנות, במיוחד בתקופה רגישה, שבה מידע תקשורתי עשוי להשפיע באופן משמעותי על דעת הקהל ועל תוצאות הבחירות.
השאלה האם ראוי לעיתונאי להזדהות פוליטית כתומך במפלגה מסוימת אינה פשוטה. אין מחלוקת כי לעיתונאי, כמו לכל אדם אחר, יש עמדות, ערכים והשקפות עולם. הדרישה מעיתונאי להיות "אובייקטיבי לחלוטין" אינה מעשית, משום שכל אדם מביא עמו ניסיון חיים, תפיסות והעדפות. עם זה, יש הבחנה חשובה בין החזקה בדעה פוליטית לבין הפיכתה לחלק מהזהות המקצועית הגלויה של העיתונאי.
כאשר עיתונאי מזדהה באופן פומבי כתומך במפלגה מסוימת, עלול הדבר לפגוע באמון הציבור ביכולתו לסקר באופן מאוזן את המערכת הפוליטית, במיוחד אם הוא מסקר את אותה מפלגה או את יריבותיה. גם אם הוא מקפיד על כללי העבודה המקצועיים, עצם ההזדהות עלולה ליצור תחושה של ניגוד עניינים או הטיה. לכן, על עיתונאי או עיתונאית להפעיל שיקול דעת ולהבין כי לחופש הביטוי שלהם יש אחריות מקצועית, הנובעת ממעמדם הציבורי.
שאלה נוספת נוגעת להבעת דעות בפלטפורמות השייכות לגוף התקשורת שבו העיתונאים עובדים. כאן יש חשיבות להבחנה בין עיתונאי דעה, פרשן או בעל טור, שתפקידם כולל הצגת עמדה וניתוח, לבין כתב חדשות שתפקידו המרכזי הוא דיווח עובדתי. גוף תקשורת רשאי לאפשר לעיתונאים להביע עמדות במסגרת מדורי דעה, אך עליו להבטיח הפרדה ברורה בין חדשות לבין דעות. להבדיל מטור דעה, גם בפרשנות יש להפגין זהירות. הציבור מצפה לקבל מהפרשן ניתוח, אובייקטיבי ככל האפשר, של המצב, אולם יש פה שטח "אפור" רחב יותר, שבו יש חפיפה בין דעה לניתוח המקצועי. על כל פנים, טשטוש הגבולות בין דיווח לדעה עלול לפגוע באמון הציבור ובתפיסת העיתונות כגורם מפקח והוגן.
איור: AI
גם בפלטפורמות אישיות, ובראשן הרשתות החברתיות, ניצב העיתונאי לפני דילמה. מצד אחד, מדובר במרחב אישי שבו עומדת לו הזכות להביע את עצמו. מצד שני, הציבור אינו תמיד מפריד בין האדם הפרטי לבין תפקידו המקצועי. ציוצים, פוסטים או תגובות פוליטיות חריפות עלולים להשפיע על האופן שבו ייתפסו דיווחיו העתידיים.
עקרון ההוגנות בדיווח הוא אחד העקרונות המרכזיים באתיקה העיתונאית. בתקופת בחירות משמעותו אינה "איזון מלאכותי" בין כל העמדות, אלא הצגה אחראית, מדויקת והוגנת של המציאות הפוליטית. על פי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, מחוייבים העיתונאי והעיתונאית לדווח ביושר, באחריות ובדיוק, להבחין בין עובדה לדעה, להימנע מהטעיה ולתת במה הוגנת לדעות רלוונטיות. כמו כן, על כלי התקשורת להקפיד על עצמאות מקצועית ולהימנע מהצגת מידע באופן שמשרת אינטרס פוליטי נסתר.
כדי לשמור על ההוגנות בתקופת בחירות, על עיתונאים להקפיד על כמה כללים מרכזיים: בדיקה קפדנית של עובדות, מתן אפשרות תגובה לכל הצדדים, שימוש בשפה מאוזנת, חשיפה של ניגודי עניינים והפרדה ברורה בין דיווח לבין פרשנות. נוסף על כך, מערכות תקשורת צריכות לקבוע מדיניות ברורה לגבי פעילות פוליטית של עובדיהן, ולהכשיר עיתונאים להתמודדות עם האתגרים שמציבות הרשתות החברתיות. אישית אני סבור שראוי לגוף תקשורת לאפשר מידה רבה של חופש ביטוי לעיתונאים בחשבונות הפרטיים, אבל על העיתונאי לקבל על עצמו מגבלות בהתאם לתפקידו במערכת.
בסופו של דבר, עיתונאי אינו צריך להצטייר כאדם בלי דעה, אך הוא מחויב לפעול בהתאם לאתיקה המקצועית. כוחו של העיתונאי בחברה דמוקרטית נובע מהיכולת להעניק לציבור מידע אמין, מדויק והוגן, גם כאשר המציאות הפוליטית טעונה ומפלגת. בתקופת בחירות, דווקא אז, חובת האחריות האתית של העיתונות הופכת לחשובה ביותר.
שייקה קומורניק 22.07.26