בעת האחרונה נחשפנו לכמה מקרים שבהם עיתונאים פרסמו בלי בדיקה רצינית ידיעות מגמתיות ואף כוזבות, שסופקו להם, לכאורה, על ידי גורמים בלשכת ראש הממשלה. לצערנו, תופעה זו אינה חדשה במרחב הציבורי המודרני, שבו המידע זורם בלא הפסקה. התחרות בין העיתונאים על ה"ראשוניות" הפכה לדת חדשה וזאת על חשבון המהימנות והמקצועיות.
נשאלת השאלה: מה נותר מתפקידה המסורתי של העיתונות כ"מצפן של האמת"? התשובה נמצאת בראש ובראשונה בציות לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. בלב התקנון הזה ניצב סעיף 5, המהווה את קו ההגנה האחרון של הציבור מפני הטעיה ומניפולציה.
חובת הבדיקה: אמת לפני מהירות
סעיף 5(א) קובע עיקרון חשוב ביותר: חובת הבדיקה. העובדה שפרסום מסוים הוא "דחוף" או "חדשות מתפרצות" אינה מעניקה לעיתונאי פטור מהצלבת המידע ובדיקתו. בעולם של רשתות חברתיות, שבהן שמועות הופכות לעובדות תוך שניות, העיתונאי נדרש להיות המבוגר האחראי. הבדיקה במקורות מהימנים ובזהירות הראויה אינה רק פרוצדורה טכנית היא קריטית למניעת פרסום ידיעות כוזבות או מניפולטיביות.
הסעיף הקטן, 5(ב), מוסיף נדבך חיוני: העובדה שמידע כבר פורסם במקום אחר אינה פוטרת את העיתונאי מאחריות לאמת את הידיעה. זהו כלי למניעת "אפקט ההדהוד", מצב שבו ידיעה שגויה משוכפלת מאתר לאתר עד שהיא נתפסת כאמת מוחלטת רק בגלל תפוצתה.
איור: AI
מדוע זה כל כך חשוב?
החשיבות של סעיף זה נובעת משלושה היבטים מרכזיים:
- מניעת נזק: פרסום שגוי עלול להרוס מוניטין של אדם, לפגוע בביטחון המדינה או לגרום לבהלה ציבורית מיותרת (למשל בנושאי בריאות או כלכלה).
- תפקוד דמוקרטי: הציבור מבסס את החלטותיו, החל מקניית מוצר ועד להצבעה בבחירות, על סמך המידע שמוגש לו. מידע מעוות מוביל להחלטות מעוותות.
- הבחנה בין עיתונות ל"רעש": מה שמבדיל עיתונאי מקצועי מבלוגר או ממשתמש מזדמן ברשת החברתית הוא המחויבות לאתיקה ולדיוק. בלי סעיף 5, העיתונות מאבדת את זכות קיומה המקצועי.
מהימנות עיתונאית והשפעתה על הציבור
המהימנות היא ה"מטבע" של העיתונאי. ברגע שהאמון נשבר, הציבור מפסיק לתת אמון במידע ומפתח ציניות כלפי המערכת כולה. כאשר כלי תקשורת מקפיד על בדיקה יסודית, גם אם הדבר אומר שהוא יפרסם את הידיעה חמש דקות אחרי המתחרים, הוא חוסך לעצמו התנצלויות מביכות ואף תביעות לשון הרע. הוא בונה קשר ארוך טווח עם קהלו. קהל שמרגיש שיש לו על מי לסמוך הוא קהל מעורב יותר, וחסין יותר במפני "פייק ניוז". לעומת זה, שחיקת המהימנות מובילה לתופעה מסוכנת של "אדישות לאמת". אם הציבור מרגיש ש"כולם משקרים" או ש"אי אפשר לדעת מה נכון", הוא נסוג לתוך בועות מידע סגורות ומפסיק להקשיב לדעות מורכבות. המהימנות העיתונאית היא, אם כן, הדבק המחזיק את השיח הציבורי יחד.
סיכומו של דבר, תקנון האתיקה אינו מסמך תיאורטי, הוא תעודת הביטוח של חופש המידע. עיתונאי שמוותר על בדיקת נכונות הידיעה למען הלייק או הרייטינג, אינו רק עובר על התקנון, הוא מועל בתפקידו הציבורי.
שייקה קומורניק 26.12.25
2 מחשבות על “תקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת – קו ההגנה של הציבור מפני מידע כוזב והטעיה”
שייקה יקירי. טור חשוב ביותר מה שכתבת. במרחק של שנים אני יכול לומר לעיתונאים הצעירים: מעל ארבעים שנה רדפתי אחר סקופים. גם אז הייתה תחרות קשה בין העיתונאים להשגתם. אתה זוכה לטפיחה על השכם מצד העורך, לעתים גם מלווה בבונוס כספי וכמה מלות עידוד מחבריך הקרובים. ובזה נגמר הסיפור. אם תשאל את ציבור הקוראים, ועכשיו בימינו זה בעיקר ציבור הצופים, איזה סקופ היה באחרונה לעיתונאי פלוני ואלמוני – הוא יתקשה להשיב. כמובן בשל המעבר הדרסטי לתחרות פרועה, מעכשיו לעכשיו, "שוכחים" העיתונאים לערוך בדיקה נוספת לפני הפרסום. על אף ההקפדה הגדולה, בתקופתי, על פרסום אמת – כשלתי. אמנם לעתים רחוקות אבל כשלתי. כמובן לא במתכוון. אך גם הפסדתי סקופים אדירים – בשל זהירות יתר. עדיף כך. מאשר להיות "עדיין לא אמין" בעיני הקורא. או הצופה.
תודה רבה על התגובה ברוך היקר. מי כמוך בעל נסיון וידע