אובייקטיביות בעיתונות: האם היא מטרה ראויה הניתנת להשגה?

מאת: שייקה קומורניק

אובייקטיביות הייתה בעבר עיקרון יסוד באתיקה העיתונאית, המייצג אידיאל שבו דיווחי חדשות הם חופשיים מהטיות אישיות, מרגשות או מהשפעות סובייקטיביות. עם זה, עלייתן של רשתות חברתיות והשינויים באופן צריכת החדשות, הציפו את השאלה האם אובייקטיביות אמיתית יכולה, או צריכה להתקיים.
המושג אובייקטיביות
היסטורית, הדוגלים באובייקטיביות בעיתונות קראו להציג עובדות בלי הטיה, תוך מתן פרספקטיבה ניטרלית המאפשרת לקוראים לגבש דעות משלהם. רעיון זה נבע מהאמונה כי קיומו של ציבור מיודע היטב הוא קריטי לדמוקרטיה. עיתונאים היו אמורים לשמש צופים אובייקטיביים, המציגים את שני צידי הסיפור באופן שווה.
עם זה, עוד לפני עידן הרשתות החברתיות, טענו מבקרי עיקרון האובייקטיביות כי ניטרליות מוחלטת בלתי אפשרית. עיתונות כוללת בחינה ופרשנות, ובחירת הסיפורים המדווחים יכולה לחשוף הטיות. לדוגמה, השימוש במונחים טעונים כמו "טרוריסט" לעומת "לוחם חירות" ממחיש כיצד שפה משפיעה על תפיסות. בעוד שהאחד מצביע על אלימות וחוסר לגיטימיות, האחר מרמז על גבורה ולגיטימיות. מסגור לשוני זה מדגים כיצד עיתונאים, במודע או שלא במודע, משקפים את ערכיהם ואת ההשפעות החברתיות בדיווחיהם.

השפעת הרשתות החברתיות
עליית הרשתות החברתיות שינתה באופן דרמטי את נוף העיתונות. פלטפורמות כמו טוויטר (X) ופייסבוק העצימו את הפצת המידע כמעט בלי בקרה, ואפשרו למעשה לכל משתתף לדווח ולהיכנס לשיח. התמורה הזו פגעה עוד יותר בערך האובייקטיביות. החדשות כבר אינן מסוננות דרך הסטנדרטים המסורתיים של העריכה, דבר הגורם לחלל התקשורתי להיות רווי בסנסציוניות ובקיטוב.
בהקשר זה, האלגוריתמים של הרשתות נוטים להעדיף מעורבות על פני דיוק, ומדגישים תוכן שמעורר תגובות, במקום לתת מידע מדויק לציבור. כתוצאה מכך, הגבולות בין עובדה לדעה מִטשטשים עוד יותר, ויוצרים סביבה שבה משגשגים הדהודים של נרטיבים מוטים. כלי התקשורת המסורתיים מתמודדים עם לחצים להתאים את עצמם לתנאים הללו, ולעיתים נכנעים לדיווחים סנסציוניים כדי להתחרות על קהל, דבר שמחליש עוד יותר את המאמץ להשיג אובייקטיביות.

בדיקת עובדות אמיתית: האם היא אפשרית?
בדיקת עובדות הפכה לרכיב קריטי בעיתונות, במיוחד בעידן שבו מידע שגוי יכול להתפשט במהירות. עם זה, השאלה נותרת: האם בדיקת עובדות אמיתית יכולה להתקיים. בעוד שארגונים מכובדים רבים, כמו Snopes ו-FactCheck.org, שואפים לדיוק ולשקיפות בהערכותיהם, עצם פעולת בדיקת העובדות כרוכה בפרשנות ובהקשר, שיכולים להכניס הטיות.
יתרה מכך, האופי המפלג של השיח העכשווי גורם לכך שאותן עובדות יכולות להיות ממוסגרות באופן שונה בהתאם לאמונות אידיאולוגיות. לדוגמה, מיתון כלכלי יכול להיות מתואר כתוצאה של החלטות מדיניות כושלות על ידי כלי תקשורת אחד, בעוד שאחר עשוי לייחס אותו לכוחות השוק הגלובליים. סובייקטיביות זו בפרשנות מחלישה את הרעיון של אובייקטיביות מוחלטת, שכן נרטיבים שונים נובעים מאותן עובדות.

ערך האובייקטיביות כיום
למרות האתגרים שציינתי לעיל, המאמץ להשיג אובייקטיביות עדיין נושא, לדעתי, ערך משמעותי בעיתונות, במיוחד כעקרון מנחה לדיווח אתי. הוא מעודד עיתונאים לשאוף לסיקור מאוזן ולספק הקשר שעוזר לקהל להתמצא בסוגיות מורכבות. בעידן המאופיין במידע מוטה, שגוי או כוזב, מחוייבות לאובייקטיביות, או לפחות להוגנות, בדיווח והפרדה בין עובדות לדעות יכולה לחזק את אמון הציבור בכלי התקשורת האמינים, ולסייע בחיזוק החברות הדמוקרטיות.

סיכום
לסיכום, בעוד שאובייקטיביות אמיתית בעיתונות עשויה להיות אידיאל יותר מאשר מציאות האפשרית להשגה, המאמץ להשיגה נותר חיוני. עיתונאים חייבים לנווט בין הטיות והשפעות חברתיות, תוך שהם שואפים לדווח ביושרה על עובדות. בעידן הרשתות החברתיות, שבו נרטיבים מעוותים יכולים להתפשט, המחויבות להגינות ולדיוק חשובה מתמיד. על ידי הכרה במורכבות ההטיות ואימוץ שקיפות, העיתונות יכולה להמשיך למלא תפקיד חיוני בהבאת מידע הגון ואמיתי לציבור, ובעיצוב השיח הדמוקרטי על בסיס המידע הזה.