יום הכיפורים מזמין כל אחד ואחת מאיתנו לעצור לרגע, להתבונן פנימה, ולשאול את עצמנו היכן טעינו והחטאנו את הדרך ואת המטרה. לעיתונאים, שפעולתם משפיעה על תודעת הציבור, החשבון הזה כבד במיוחד.
האם מיהרנו לפרסם לפני שווידאנו? האם נתנו כותרת סנסציונית במקום הסבר אחראי? האם אפשרנו לקול החלשים להישמע – או שוב בחרנו בקול החזק, הרועש והמוכר?
התקופה שאנו חיים ופועלים בה, הרוויה בחדשות־כזב ובמלחמות על אמון הציבור, דורשת עיתונות אמיצה, אך גם צנועה. כזו שמודה בטעויות, מתקנת אותן, ואינה מסתתרת מאחורי האמירה "כולם עושים ככה".
תמונת אילוסטרציה: AI
חשבון הנפש של עיתונאים איננו רק אישי – הוא ציבורי. כי כל מילה שנכתבת או משודרת נחרטת אצל מי שקורא, מאזין או צופה. האחריות הזאת היא משא כבד, אבל גם זכות גדולה: היכולת לשמש מראה אמינה לחברה ולסייע לה למצוא את דרכה.
ביום הכיפורים השנה אולי כדאי שנבקש סליחה לא רק מהאנשים שפגענו בהם ישירות, אלא גם מהציבור כולו – על רגעים שבהם לא עמדנו בסטנדרט הראוי. ויותר מזה: נקבל על עצמנו שהשנה הבאה תהיה שנה של דיוק, יושר, ואומץ להיות שומרי סף אמיתיים.
חתימה טובה.
נפתלי מנשה 30.9.25