הטענה כי התקשורת הממוסדת "גוססת" נשמעת יותר ויותר בשנים האחרונות, אך המציאות מורכבת יותר. התקשורת המסורתית אכן מאבדת מכוחה, אך אינה נעלמת. היא משנה צורה, מאבדת מונופולים היסטוריים ומנסה לשרוד בעידן שבו הפוליטיקאים, ובעיקר הציבור, כבר אינם זקוקים לה כדי להפיץ מסרים.
אחד הגורמים המרכזיים להיחלשותה, הוא עקיפת התקשורת באמצעות רשתות חברתיות. פוליטיקאים משתמשים כיום בפייסבוק, X (טוויטר לשעבר), יוטיוב, טיקטוק ופלטפורמות דומות כדי להעביר מסרים בלי תיווך, בלי ביקורת ובלי שאלות קשות. במקום מסיבות עיתונאים, הם מעלים סרטונים, במקום ראיונות עומק אנו מקבלים פוסטים מתוזמרים, במקום התמודדות עם ביקורת אנו נתקלים בחסימת תגובות. המודל הזה נותן לפוליטיקאים כוח חסר תקדים, יכולת לשלוט בנרטיב, לעקוף עובדות לא נוחות וליצור מציאות חלופית בעיני תומכיהם.
שיטות נוספות לעקיפת התקשורת הממוסדת כוללות הפקת תוכן תעמולתי הנחזה אותנטי, כגון צילום אירועים שנראים חדשותיים, והקמת ערוצים מקבילים הנשלטים ישירות על ידי הלשכות הפוליטיות – ערוצים המייצרים תחושה של תקשורת, אך בפועל משמשים צינור חד-סטרי להעברת מסרים.
המחיר של ההתפתחויות הטכנולוגיות האלו כבד. הציבור נחשף למידע מכוון מטרה וחלקי במקרה הטוב, ולמידע כוזב במזיד (פייק) במקרה הרע. הגבול בין עובדות לפרשנות מיטשטש והולך. כאשר המנהיגים "מדברים מעל הראש" של העיתונות, נעלמות האחריות, השקיפות והביקורת, שהן יסודות הדמוקרטיה.
ובכל זאת, התקשורת הממוסדת אינה נעלמת, אך תפקידה משתנה והיא צריכה לעבור טרנספורמציה. במקום עיתוני הדפוס הנחלשים, יש לחזק את הפלטפורמות הדיגיטליות שלהם ולהתמקד בתחקירים, בפרשנות ובכתבות עומק, תוכן שאינו מיוצר על-ידי פוליטיקאים. על רשתות הטלוויזיה המתכווצות להגביר את ההשקעה בתחקירים, במגזינים, בכתבות דוקו ובבדיקת עובדות. תפקידה של העיתונות העתידית עשוי להיות קטן יותר, אך חד וממוקד יותר.
הבעיה העיקרית המעכבת את הטרנספורמציה הזאת היא מבנה הבעלות על ערוצי התקשורת, השייכת היום ברובה לבעלי הון המחפשים את שורת הרווח, וזו נמצאת בבידור הזול ולא בעיתונות הרצינית. מכאן נובעת החשיבות של קיום ערוצי שידור ציבוריים עצמאיים ואמינים, שייטלו עליהם חלק ניכר מהמטלות הללו, ושהתחרות בהם לא תאפשר לערוצים האחרים לחמוק מלמלא את המשימות האלו.
העתיד הוא, כנראה, שילוב של עיתונות מקצועית מצומצמת אך איכותית, לצד סבך של מקורות עצמאיים, משפיענים, ערוצי נישה ויוצרי תוכן. הציבור ייאלץ לפתח כישורי אוריינות תקשורתית, כדי להבחין בין מידע אמין למניפולציה. בתקווה שמוסדות ביקורת עובדתית, מערכות בדיקת אמינות ואלגוריתמים שקופים יותר יהפכו לחלק בלתי נפרד מהמרחב התקשורתי החדש.
בראייתי, התקשורת הממוסדת אינה גוססת, היא משתנה. הסכנה האמיתית אינה היעלמותה, אלא ירידת יכולתה להשפיע, לבקר ולהגן על המרחב הדמוקרטי מול כוחות פוליטיים, היודעים לעקוף אותה בקלות רבה מתמיד.
שייקה קומורניק 24.11.25