כתב וצילם: נפתלי מנשה
הרכבת המהירה מנתב"ג לירושלים עמדה לצאת בשלוש ודקה אחת לפנות בוקר. בשתי דקות לשלוש פילחה אזעקה את האוויר, וסימלה את המעברים החדים, שאני – וכולנו בעצם – התרגלנו להם בחיים בארץ הקשה שלנו: הסתיים מסע קסום בסלובקיה, והתחילה מלחמת ישראל-אירן. על המלחמה נכתב ועוד ייכתב רבות, לכן את השורות הבאות נקדיש לסיור קסום, בארץ יפהפיה, לכאורה תאומתה של צ'כיה, אבל שונה ממנה בכל כך הרבה אספקטים. לא רבים מכירים את הארץ הקטנה בלב אירופה, אך כבר מהיום הראשון היה ברור לנו שנכנסנו לעולם אחר – שקט, ירוק, מאורגן, ופשוט יפה להפליא.
ברטיסלאבה ויום בוינה
התחלנו את מסענו בברטיסלאבה – עיר הבירה, שנפרשת לצד הדנובה ומשרה אווירה של שלווה אירופית קלאסית. סיירנו ברגל בין הרחובות המרוצפים, הבתים בסגנון בארוקי והכיכרות הקטנות. ראינו את שער מיכאל, שריד לחומות העיר, את בית האופרה, ואת האנדרטה לזכר בית הכנסת שנהרס בתקופת הקומוניזם.
ביום שלמחרת, לאחר סיור בטירת ברטיסלאבה ותצפית אל משולש הגבולות – סלובקיה, אוסטריה והונגריה – חצינו בנסיעה קצרה את הגבול לוינה, בירת אוסטריה, שכהרגלה הרשימה אותנו בשדרות רחבות, בארמונות מלכותיים ובמבנים אימפריאליים. מבעד לאוטובוס נשקפו שדרות עצים מסודרות, כיכרות קלאסיות ונהר הדנובה האדיר. סיירנו באתרי העיר המרכזיים וחזרנו בערב לברטיסלאבה מלאי רשמים.
מזרחה – אל תוך הטבע והזיכרון
ביום השלישי נפרדנו מברטיסלאבה ויצאנו מזרחה. הדרך הובילה אותנו בין גבעות ירוקות, שדות רחבי ידיים וכפרים קטנים הבנויים עץ ואבן. עצרנו בעיירות היסטוריות – בַּנסְקָה שטיאבניצה ובַּנסְקָה בִּיסטריצה – שבתיהן צבעוניים ועמוסי סיפור. ביקרנו באתר זיכרון לצנחנים חביבה רייק ורפאל רייס, והחיבור ההיסטורי בין סלובקיה לישראל קיבל זווית ממשית ואקטואלית.
הרי הטאטרה הנמוכים והגבוהים
בחמשת הימים הבאים התמקמנו במלון ספא יוקרתי למרגלות הרי הטאטרה – רכס הרים עוצר נשימה ביופיו. ביום הרביעי טיילנו סביב אגם ורביצקה פלסו, השוכן בלב יער מחטני סמיך. טיפסנו ברכבל עד לגובה של כ־2,000 מטר, ומשם נפרשו אל מול עינינו נופים אלפיניים מרהיבים – פסגות משוננות עטויות שלג, יערות צפופים ועמקים ירוקים רחבים. בהמשך ירדנו לעיר ליפטובסקי מיקולש, שם ביקרנו בבית הכנסת הגדול ונחשפנו לחלק מההיסטוריה היהודית של המקום.
ביום החמישי הפלגנו על רפסודות עץ מסורתיות לאורך נהר הדונייץ, בשמורת פיאניני שעל גבול פולין. המים זרמו בשקט בין קירות קניון צרים, והיער עטף אותנו מכל עבר. לאחר השיט הגענו לאגם שטרבסקה פלסו – על ההשתקפויות הציוריות במימיו הרוגעים, המוקפים פסגות נישאות ועצי אשוח.
גן העדן הסלובקי
ביום השישי נכנסנו לשמורת "גן העדן הסלובקי" – שם הולם למרחבים הירוקים והנקיים שחלפנו בהם. הלכנו ביער סבוך עד לפתח מערת קרח, קפואה וקסומה, שבה הזמן כאילו עצר מלכת. המשכנו לאורך ערוץ נחל שוצף דרך גשרים צרים ודרכי עץ, עד שהגענו לאגם דדינקי – אגם קטן ומוקף יערות עבותים, שפני מימיו משקפים את כל היופי שמסביב.
פולקלור וכפרים בצפון
ביום השביעי ביקרנו בכפר ז’דיאר – כפר הררי מסורתי בצפון הרי הטאטרה. במוזיאון הפולקלור לקחנו חלק בהצגה של "חתונה סלובקית" מסורתית, כשהכלות והחתנים הם לא אחרים מאשר חברי וחברות הקבוצה שנשבעו אמונים זה לזו בפעם המי יודע כמה. היה זה מפגש קרוב עם תרבות מקומית שורשית, המשמרת את אורחות החיים הכפריים. משם חצינו את הגבול לפולין וביקרנו בעיירת הנופש זקופנה – טיילת תוססת, שוק מקומי וסביבה הררית מרהיבה.
פרידה עם טעם של דבש
ביום האחרון נסענו חזרה לברטיסלאבה. בדרך עצרנו לטעום יין דבש מקומי – משקה מסורתי עם ניחוח פרחים וטעם מיוחד – וסיימנו את המסע בתחושת סיום מתוקה, תרתי משמע.
צילום: מיכל אלטמן
המסע לסלובקיה לא היה רק מפגש עם נופים עוצרי נשימה, אלא גם עם היסטוריה, תרבות וזהות יהודית, כאשר כל תחנה מספרת סיפור – של מקום, של אנשים, ושל הקשר היהודי־אירופי השזור בעדינות כחוט השני בארץ היפה הזאת.
תודה מיוחדת למדריך המסע, מיכה זילברמן, בור סוּד שאינו מאבד טיפה, שידע לשזור ידע מעמיק, עם סיפור טוב והומור משובח, ולחברה המארגנת – SKVacation. תודה גם למיקי קליין ולעפרה סתת־מילוא – יושבי ראש משותפים של אגודת העיתונאים ירושלים, ולמזכירת האגודה ענת בן גיא, על הארגון.